אמו של טרומפלדור היתה כופרת מתבוללת?

א.
כולנו גדלנו על המיתוס של יוסף טרומפלדור כגיבור לאומי; איש שהקריב את כל חייו למען עם ישראל ובעד ארץ ישראל. אך מתברר שבדמותו של טרומפלדור ישנו פן נוסף, עלום ומפתיע, שנדחק לשולי הביוגרפיות שפורסמו עליו.
באיזו משפחה גדל טרומפלדור?
בדרך כלל מתארים את אמו, פדוסיה טרומפלדור, כרחוקה מכל סממן יהודי. ההיסטוריונים מכנים אותה "מתבוללת" (כך גם נרשם בויקיפדיה).
שולמית לסקוב, הביוגרפית של טרומפלדור, כותבת: "האמא באה ממשפחה מתבוללת וכנראה ניסתה להשפיע על בעלה שימיר את דתו כדי שיוכל להתקדם בחיים". לסקוב מוסיפה: "כולם קובעים כי אמו של טרומפלדור היתה רחוקה מן היהדות".
לעומת זאת, אביו של טרומפלדור היה גאה ביהדותו, ואדם מאמין. סיפרתי כאן בזמנו (1). על כך שזאב וולף טרומפלדור נולד לרבי שמואל מפארצעוו, ונחטף בהיותו נער לצבא הצאר ניקולאי, יחד עם עשרות אלפי "קנטוניסטים". למרות הקשיים והאתגרים הרבים שעמדו במשך עשרות שנות שירותו הצבאי, הוא לא שכח את יהדותו, ויתר על כן: הוא מתואר בעיתונות התקופה כאחד שחשוב לו לחזק את החיים הדתיים בקרב החיילים.
ב.
אלא שההתייחסות לאמו של טרומפלדור כ"מתבוללת", עומדת בסתירה לעדות מפורשת של אחד מהאנשים הקרובים ביותר אליה, הלא הוא בן הזקונים שלה – אלפרד.
אלפרד מתאר את אמו כאשה דתיה, או לכל הפחות מסורתית, ובוודאי לא מתבוללת.
בין היתר סיפר: "אמי הייתה אם יהודיה ללא דופי, ככל האמהות היהודיות. היא אשר הוליכה אותי לבית הכנסת. הייתי עומד לידה בעת תפילה, כפי שעשו שאר הילדים. ומדי ערב שבת היתה מכינה דגים ממולאים". והוסיף: "אלה הכותבים שאמנו ביקשה להרחיקנו מהיהדות, עושים עוול גדול ליוסף, אמו וכל משפחתו".
ג.
לכאורה דבריו של הבן אלפרד עומדים בסתירה לכל הידוע לנו, על פי מגוון מקורות, על ריחוקה של האם מהיהדות.
הפתרון המפתיע נעוץ בהמשך דבריו של אלפרד על אמו ועל אביו.
אלפרד סיפר (2) כי הוא, ושאר ילדי המשפחה, שנאו את לשון היידיש, וזאת משום שאבא ואמא דברו בלשון זו. כאשר האב והאם ביקשו לדבר משהו שהילדים לא יבינו, הם נהגו לדבר יידיש, דבר שהיה מעורר, כמובן, מורת רוח בקרב הילדים.
הסיפור הזה בעצמו תמוה. אין ספק שאמו של טרומפלדור הגיעה ממשפחה מתבוללת, ובצעירותה, וגם לאחר שנולדו ילדיה, לא ידעה מילה אחת ביידיש... ובכן, איך יתכן שהיא שוחחה עם בעלה ביידיש?
מכתב יחיד שהאם שולחת לבנה הגדול יוסף, בשנת 1906, חושף בפנינו פרשיה שלמה ומרתקת בחייה של האם.
וכך היא כותבת לבנה [בתרגום לעברית]:
"בני האהוב יוסף. היום קיבלנו ממך מכתב. אנו מרוצים מאוד שהגיענו מכתב ממך. שמחים אנו מאוד שאתה ב"ה בריא. אני ואבא בריאים ב"ה. אותו דבר אנו מאחלים גם לך, בננו האהוב ביותר.
רואה אתה, בני, שאני כותבת לך מכתב ביידיש. אני לומדת יידיש לקרוא ולכתוב. איך אתה עומד בלימוד יידיש? בוודאי תלמד ביתר מהירות ממני. אני מרוצה מאוד שאני לומדת יידיש. תמיד אכתוב לך יידיש. אף אתה כתוב לי יידיש. אני לומדת שני חודשים. אני, אבא ופרידי [בן הזקונים, אלפרד] מנשקים אותך באהבה. הייה בריא ומאושר. אמך האוהבת".
כלומר: רק בשנת 1906, כשטרומפלדור כבר מבוגר ורחוק מהבית, ואחיו הקטן אלפרד הנו בן שש-שבע, לומדת האם לראשונה את השפה היהודית העתיקה – יידיש! זאת לאחר שנים של התנכרותה לכל מה שקשור ליהדות.
ד.
מה עומד מאחורי הדבר? מה פתאום מחליטה אשה מבוגרת כמו פודוסיה טרומפלדור ללמוד שפה חדשה, ודווקא את אותה השפה המסמלת יותר מכל את ההווי היהודי, ממנו ניסתה להתרחק?
ה.
התשובה מתבררת 6 שנים לאחר מכן. בשנת 1912 נוסעת גברת טרומפלדור לעיר פטרבורג, ושם היא פוגשת את דוד בלוצרקובסקי, ידידו הטוב של יוסף (הנראה בתמונה שלפנינו). בלוצרקובסקי מתאר בזכרונותיו (ברוסית) את הפגישה, ויש לתיאור הזה חשיבות רבה. לא רק בגלל שהוא פותר את תעלומת דתיותה של גברת טרומפלדור, אלא בעיקר כי הוא חושף בפנינו פן עלום בגבורתו המיוחדת של בנה הצעיר.
וכך מתאר דוד את הפגישה עם פדוסיה טרומפלדור, אמו של יוסף:
"ראיתי לפני אשה קשישה אך זקופה, גבוהה ויפה. היא דיברה רוסית צחה. על "יוסף שלי" דיברה באהבה רבה. חלומה הוא, לדבריה, לנסוע לארץ ישראל, לשבת אתו במושבה. במשק בית היא בקיאה, לעבוד היא יודעת ועכשיו כבר אינה "מתבוללת". אמת, קודם היא היתה רחוקה מכל דבר יהודי, אך כל זה חלף עתה. היא אמרה שיוסף הוא שהשפיע עליה. היא אפילו משתדלת לדבר יידיש ויודעת גם להתפלל. היא מוכנה לכל ובלבד שתשב ליד בנה בארץ ישראל, ב"קומונה" שלו. בקיצור – היא חזרה בתשובה".
כעת הכל מתברר. אכן, פדוסיה, כבת למשפחה מתבוללת, התנכרה במשך עשרות שנים ליהדותה, עד כדי כך שחשבה שכדאי שבעלה (ובשלב מסוים גם בנה יוסף) יתנצרו, כדי לקבל קידום בעבודה. אך בעקבות גבורתו של בנה, שהיתה מלאה בגאווה יהודית, היא שינתה את חייה מקצה לקצה, והפכה לאשה יהודית גאה בעמה, היא גם הופכת את ביתה לבית יהודי חם ומאמין, ומתוך התלהבות גדולה לומדת לדבר ולכתוב ביידיש...
כל אלו שתארו אותה כמתבוללת – צדקו לחלוטין. כך היא היתה במשך עשרות שנים, וכך היא ביקשה לחנך את בנה יוסף. אך יוסף, בנה הגיבור, חינך אותה ליהדות גאה, הפך אותה למאמינה ולציונית. אלפרד, בן זקוניה, גדל לתוך בית יהודי חם, כאשר הוא לא מודע בכלל ל"תקופת ההתבוללות" שלה. כנראה היא כל כך התביישה בעברה, עד שבחרה שלא לספר לו על כך. מה שגרם לכך שמבחינתו, אמו היתה "ככל האמהות היהודיות".
ו.
בעיניי, בסיפור מופתי זה ניכרת גבורתו של טרומפלדור, לא פחות מאשר בשדה הקרב בתל חי.
טרומפלדור היה בעל אופי יהודי כה חזק, שלא רק שאינו נחלש בעקבות לחצים מהסובבים אותו, אפילו לא מאמו, אלא אדרבה, הוא זה ש"מחנך" אותה, בכך שהוא מחזק את יהדותה, מחזיר אותה בתשובה, והופך אותה למאמינה וציונית גאה.
(סיפור מופלא זה מוכיח שהציונות לא רק שלא החלישה את היהדות, אלא אדרבה, הצילה נפשות רבות מטמיעה בין העמים, והשיבה אותן לכור מחצבתן).
[מתוך ספרי (בהכנה) על יוסף טרומפלדור, שיצא לאור לקראת י' באדר תש"פ, 100 שנה למותו של טרומפלדור].
בתמונה: דוד וחנה בלוצרקובסקי, עם ידידם יוסף טרומפלדור הי"ד.

[את הסיפור הזה פרסמתי אמש בדף הפייסבוק שלי [משה נחמני], בו אני מעלה סיפורים ומסמכים נדירים מדי יום. מוזמנים לעקוב]
________________
מקורות:
(1) ר' זאב וואלף טרומפלדור, אביו של יוסף:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2626149834073679&set=a.192859667402720&type=3&theater

(2) זכרונותיו של אלפרד טרומפלדור:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2071043106251024&set=a.192859667402720&type=3&theater